המחוזי: ניתן לעקל זכות למשיכת יתר עד גובה הבטוחות המוחזקות ע"י הבנק

לפני תובענה לאישור עיקול המעוררת שאלה עקרונית וחשובה: האם רשאי בנק לסרב לרשום עיקול בחשבון של לקוח, כאשר על פי הסכם מסגרת האשראי בין הבנק ללקוח, עומדת לרשות הלקוח יתרה במסגרת האשראי. זוהי השאלה המרכזית המתעוררת בתובענה זו.

מדובר בבקשה לאישור עיקול לפי תקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סד"א). העיקול הוטל על נכסי המשיבים הפורמאליים המוחזקים בידי המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק). הבנק השיב לצו העיקול כי אין בחשבון המשיבים הפורמאליים אצלו כספים לעיקול, ומכאן הבקשה.

בכתב ההגנה מטעם הבנק פורט כי בעת שנודע לו דבר העיקול, היה בחשבון המשיבה הפורמאלית 2 "יתרת מט"ח בסך של 7,563.20 $. כמו כן, היתה יתרת חובה בעו"ש בסך של 103,776 ש"ח" . המחלוקת המרכזית בין המבקשים לבנק, היא בשאלה האם כאשר החשבון ביתרת אפס או ביתרת חובה מינימאלית, ובאותו חשבון קיימת מסגרת אשראי שבמסגרתה נכנס סכום העיקול או חלקו, רשאי הבנק שלא לאשר את עיקול זכות החייב למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת האשראי.

שאלה נוספת המתעוררת בתביעה, נוגעת ליתרת המט"ח בחשבון, לגביה טוען הבנק כי יש לו זכות קיזוז. השאלה היא האם בנסיבות אלו רשאי הבנק להודיע כי אין נכסים לעיקול.

1. רקע הדברים

המבקש 1 הינו בעל השליטה ומנהל במבקשות 2 ו-3, משה אלבס אחזקות בע"מ וא.מ. רכיבים (2005) בע"מ.

המשיב הפורמאלי 1 הינו בעל מניות במשיבה הפורמאלית 2, דורנקסט אלקטרוניקה בע"מ.

במסגרת תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים הפורמאליים, במסגרת ת.א. 1905/06, הוטל ביום 16.10.08 עיקול זמני על סך 3,431,954 ש"ח על נכסי המשיבים הפורמאליים המוחזקים בידי הבנק. בהודעה לבנק על דבר העיקול, נאמר כי העיקול הוא על  "כל הנכסים, הכספים, ני"ע, קופ"ג, הפקדונות, החסכונות והזכויות מכל מין וסוג השייכים למשיבים או אשר יהיו שייכים למשיבים לרבות כספים המצויים או מוחזקים אצל מי מהמחזיקים לשם הבטחת ביצוע פסה"ד" ( להלן: העיקול) .

העיקול הוטל מכוח תקנה 374 לתקנות סד"א הקובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

בתגובה להודעה על דבר הטלת העיקול, השיב הבנק במכתב מיום 23.10.08 כדלקמן (נספח ז' לבקשה):

"בתשובה לצו העיקול, הריני להודיעך כי: לנ"ל אין יתרת זכות בחשבון.... אין כספים לעיקול".

הבקשה  לאישור עיקול שלפני הוגשה בהתאם לתקנה 378 לתקנות סד"א הקובעת:

"(א)   לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.

 
(ב)   דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין".  

בסעיף 13 לכתב ההגנה, אישר הבנק כי למשיבה הפורמאלית 2 יש מסגרת אשראי, אולם טען כי זכות המשיבים הפורמאליים למשיכת כספים בהתאם למסגרת האשראי, אינה ניתנת לעיקול. בסעיף 11 לכתב ההגנה פירט הבנק את תשובתו לצו העיקול, כמפורט להלן:

"א. בחשבון המשיב הפורמלי 1 לא היתה כל יתרה, והחשבון היה מאופס.